בעת יצירת נרות, אנחנו נתקלים לא פעם בתופעת התקרשות השעווה (Candle Frosting), שבה השעווה יוצרת קריסטלים בהירים שנראים כאילו הנר מכוסה בגבישי קרח.
למה זה קורה?
בפועל, השעווה עוברת תהליך קריסטליזציה – תהליך פיזיקלי שבו מולקולות השעווה עוברות מנוזל למבנה גבישי. כשירידת הטמפרטורה מתרחשת, מולקולות השעווה מתקרבות זו לזו ויוצרות קבוצות קטנות הנקראות "גרעינים" (נקודות ההתחלה של הגבישים).
עם הזמן, מולקולות נוספות מצטרפות לגרעינים, ונוצרים מבנים גדולים יותר, כמו בלוקים של לגו שמתחברים יחד.
בניגוד לגבישים מסודרים ומושלמים, הגבישים שנוצרים על פני שטח הנר הם קטנים ולא אחידים. כתוצאה מכך, פני השטח מתארגנים בצורה פחות צפופה ואחידה, מה שיוצר מראה מחוספס שגלוי לעין בגלל החזרי האור מהגבישים.
איך זה משפיע לי על הנר?
תהליך ההתקרשות משפיע רק על המראה החיצוני של הנר, ואינו פוגע בשימושיות או בפיזור הריח.
מדובר בתהליך טבעי שקורה לאורך הזמן, במיוחד בשל שינויים בטמפרטורת הסביבה או בהתאם לסוג השעווה שנבחר.
אז מה אפשר לעשות כדי להקטין את התהליך?
בחירת שעוות יציבות: השתמשו בשעוות שנוטות פחות להתקרשות, כמו פרפין, שעוות ג'ל, או שעוות קוקוס.
שילוב שעוות: ערבבו שעוות פחות יציבות (כמו שעוות סויה או דבורים) עם שעוות יציבות יותר.
הוספת שמני נשא: תוספות כמו סטארין או מרככים יכולים לייצב את התערובת.
מזיגה בטמפרטורה נמוכה: נסו להוריד את טמפרטורת המזיגה בכ-10 מעלות בכל ניסוי, עד להשגת תוצאות משביעות רצון.
חימום התבנית או הכלי: לפני המזיגה, חממו את התבנית או הכלי כדי למנוע התקררות מהירה מדי.
חימום החדר: הקפידו על טמפרטורה יציבה וחמה בחדר שבו הנרות מתייצבים, והימנעו ממשבי רוח חזקים.
שיטת האלומיניום (שיטת אלכס): עטפו את התבנית או הכלי בנייר אלומיניום מכל צדדיו כדי להבטיח התקררות אחידה.
התקרשות הנר היא תהליך טבעי, ואתם יכולים לבחור האם לאמץ את המראה הייחודי כחלק מהאסתטיקה של הנר או לנסות את השיטות שצוינו להאטת התהליך.
בסופו של דבר, נר שישב זמן רב על המדף יפתח גבישים בכל מקרה, ולרוב חובבי הנרות אין בכך כל פגם.
Comments